עצמו את העיניים ודמיינו כיתה- אותו מרחב החינוכי שנועד לאפשר את תהליכי הלמידה של הילדים שלנו. נו, העיניים כבר עצומות? מעולה! עכשיו חשבו על תשובות לשאלות הבאות:
מתי? איפה? מי נמצא שם ומה תפקידו?

 

אם אכן הצלחתם במשימה (לא, הפעם אין ציון), בטח עניתם את התשובות הבאות: 

הזמן – שעות הבוקר והצהריים
המקום – מרחב אחד ספציפי, לרוב מצוייד בלוח, כסאות ושולחנות
המבוגר – מורה שתפקידו ללמד
הילד – תלמיד שתפקידו ללמוד
והתקשורת – המורה מלמד את התלמיד

​

בהוראה במרחב המשפחתי חוקי המשחק אחרים: הבמה (זמן ומרחב), תפקיד המבוגר, תפקיד הילד ואופי הקשר בינהם משתנים.
 

כדי להתחיל להבין מהי ההוראה במרחב המשפחתי, צריך להבין ראשית איך חמשת האלמנטים משתנים במציאות האמיתית, מחוץ למערכת:

​

הזמן – 7\24, ילד לומד כל הזמן
המקום – בכל מקום בו נמצא הילד: בסופרמרקט, באוטובוס, על הספה בבית ובנסיעה באוטו...
המבוגר – מלמד וגם לומד כמובן
הילד – לומד וגם מלמד כמובן
והתקשורת – הדדית באופן מלא. 

​

משמעות השוני היא בהחלט עמוקה ומייצרת ממש מציאות שונה, בא ניתן להשיג את אותן מטרות אבל בדרך אחרת. 

הוראה במרחב המשפחתי לא שמורה למשפחות החינוך הביתי. כל הורה מבלה עם ילדיו זמן חשוב, חסר תחליף, בחיים עצמם. עם זאת, למשפחות החינוך הביתי יש יותר זמן כחלק מהחיים עצמם, מחוץ למוסד חינוכי וכחלק מקהילת החנ"ב ושאר קהילות השתייכות. כמו כן, לאותן משפחות יש אחריות מלאה ובלעדית על תהליכי הלמידה, ללא התערבות של גורם שלישי.

משפחות חנ"ב בהחלט יכולות גם לחקות את צורת ההוראה והלמידה של בית הספר. עם זאת, משפחות מדווחות כי אין להן צורך לחקות את צורת הלמידה וההוראה הזו על מנת שילדיהם יתפתחו כ"נדרש" בחברה שלנו.

נשמע מוזר? מה שמוזר זה שזה נשמע לנו מוזר, משום שבית ספר הוא המצאה חדשה במובנים של ההיסטוריה ולפני כן ילדים התפתחו במסגרת הקהילה ולמדו את כל אשר הם צריכים ללמוד כחלק מהחיים עצמם, וזה בדיוק מה שקורה בחינוך הביתי.
 

כן, הם לומדים לקרוא, לכתוב, חשבון…

כן כן, גם בגרויות ותארים...למה לא?

רק הכל בדרך אחרת.